חיים

הנני וזה פשוט, משמח, נעים וכיף, כי אני.

Life is supposed to be FUN

הבריאה כולה, על כל עושרה המדהים, כל אשר ישנו, נברא, קיים, למען קיומם של חיים.
במילים אחרות אנחנו יכולים לומר, שהבריאה, הינה נוכחות חָיָה, מלאת חַיִּים, טובלת בְּחַיִּים וחִיּוּנִיּוּת, וכל אשר היא, הינו אחד ויחיד וחי.
הבריאה כולה מכוונת ומיועדת לכך שחיים יתפתחו, יהיו לעוד, למען התרחבות, צמיחה וגדילה של כל אשר ישנו.
מי שברא את כל זה, לא טמן בתוך הבריאה שהוא ייצר, את הזרע של זה שאנו מכנים חידלון, לא-היות, סוף, או בשפתנו – מוות.
לא קיים זרע של חידלון או סוף, בבריאה זו.
הכול קיים עכשיו, נוֹכֵחַ בְּשֶׁפַע ובוִויטָלִיּוּת ולתמיד, בתוך הבריאה המופלאה והאינסופית הזו.
הבריאה וכל אשר ישנו, יֶשְׁנוֹ, נוכח, קיים, חי, תוסס, דינמי, מתפתח ואוהב.
חידלון, חֶסֶר, סוף, מוות, אלו מונחים ותפיסות שהאדם יצר. כאשר האדם עמד מול הִשְׁתַּנּוּת שלא היה באפשרותו להסבירה, מסיבה לא מובנית בחר לטפח את האפשרות המחשבתית הזו, להעניק לה משמעות, הפך אותה לרעיון דומיננטי, ונלכד בה.
כעת הזמן להתעורר ולהשתחרר מתפיסה זו שמעולם לא שירתה את האדם ועל אחת כמה וכמה, לא משרתת אותו כיום, במקום החדש שהאנושות וההכרה נעו אליו.
בעולם הטכנולוגי, האדם עבר כברת דרך עצומה והוא כמהה ומשתוקק לבאות, קצב ההתפתחות וההתרחבות רק הולך וגדל, הולך ומואץ.
אולם יש מקום אחד שבו הזמן כמו עמד מלכת או שקצב ההתקדמות בו איטי. מקום זה הינו ביחסו ובהבנתו של האדם את המוות. בנקודה זו האדם נישאר נבער, כדורות על דורות שקדמו לו.
נושא אחד שהבנתו הייתה משנה את יחסו של האדם עם כל אשר ישנו ועם עצמו.
מאחר והאדם עדיין אינו מאפשר לעצמו בהירות בעניין זה, העדר הבנתו מטילה צל מתמשך על אפשרותו להבין את החיים בכללותם.
את ההשתחררות מתפיסה זו, או את סיום היחסים שלנו איתה, אנו עושים על ידי אימוץ וטיפוח רעיונות חדשים אשר משרתים את המקום החדש בו אנו נמצאים, הן כפרטים והן כקולקטיב.

הבריאה כולה הינה נוכחות, ישות חָיָה ורוטטת בעלת מודעות. כל אשר ישנו הינו ישות תבונית, ישות החושבת.
החיים מאפשרים רמות שונות של מודעות. המודעות מתעוררת או מופיעה, באופן התואם את הנחיצות ההכרתית, את נקודת ההתפתחות ו"הדרישה" לחומר מזין המגיע מהאדם, מהישות ההכרתית.
כלומר, ככל שאנו מעוררים ומגרים את עצמנו למחשבות גבוהות יותר, אנחנו מאפשרים לכל אשר ישנו, לספק לנו חומרים בעלי וויברציה דומה. אלו יכולות להגיע בצורה של מחשבות, תובנות, השראה, יצירתיות, אינטואיציה, מעשיים וכדומה.
כל אדם אשר מעוניין לאפשר לעצמו גילוי של מקום שונה בהכרתו, חשוב שייתן את דעתו, ויתייחס למערכת יחסים זו, בינו לבין המקור.

המקור, כל אשר ישנו, חוק המשיכה, יספקו תמיד את אשר הינך מוכן לו, ואת אשר הינך מצפה לו.
כך תמיד וללא יוצא מן הכלל. זהו חוק!

 
זה החוק היסודי ביותר בכל אשר ישנו, וחוק זה אומר:
"זה אשר דומה, לתוך עצמו נמשך",
או "סיבות דומות, מייצרות אפקטים דומים" וויברציות דומות או זהות, נמשכות להתקבץ יחד.
כשאנו מאמצים אלינו רעיון שכוונתו צמיחה וגדילה, אנו מגרים התעוררות של וויברציה ומודעות תואמת בנו ובמרחב התבוני שסביבנו. אני מכנה רעיון ממין זה "רעיון אנרגטי".

"רעיון אנרגטי" הינה מחשבה המכילה בתוכה כוח צמיחה. אנו מספקים לכוח זה מצע של שמחה וחופש לִגְדוֹל עליו.
אפשר לדמות זאת לזרע מלא חיות וחיוניות, המונח על קרקע דשנה ופורייה, המוכנה לקראתו.

רעיון זה הינו ישות חַיָּה, המבקשת התרחבות ואפשרויות ביטוי הולכים וגדלים. ההכרה, המודעות והחיים, הינם שדה ההתפשטות והצמיחה, של אנרגית חיים זו.
עצם התרחשות זו היא שינוי.

הבריאה המדהימה הזו היא כל כולה, על כל מרכיביה ואינסוף הצורות המתקיימות בתוכה, מנגינה אחת נצחית ומתמשכת, של צמיחה, התרחבות, תשוקה, שמחה והיות, היות חיים.
אהבה הינה הכוח האחד והיחיד, האוחז את כל אשר ישנו, והיא המקור והנביעה של אין סוף הצורות והמופעים.

הבריאה המדהימה הזו, כל כולה הינה ביטוי צמיחה והתרחבות של חיים. צמיחה והתרחבות של ההכרה, המודעות, של האדם וכל אשר ישנו.

עוד ועוד רבדים בתוך המארג האין סופי הזה של אפשרויות, עומדים להתגלות ולבוא לידי ביטוי בהכרה ובמודעות של האדם. כשהאדם נכון ומוכן, נולדים בהכרתו כל הדברים.
ההכרה של האדם, היא הרחם האוניברסלי. הרחם בו מתרחשת התעברות. הרחם בו מתרחשת תקופת הדגירה או ההיריון, והמקום ממנו מכלול התופעות והמופעים בוקעים, נולדים, מגיחים לאוויר העולם.
כל אשר ישנו,
הינו ההכרה והמודעות של האדם, והשניים (האדם ותכולתו ההכרתית, אשר היא כל אשר ישנו), לנצח חבוקים.
הסטייה היחידה שהאדם אי-פעם מקיים, וסטייה זו איננה נמדדת בערכים של מוסריות, היא הסטייה בה הוא מנסה למצוא את המקור בחוץ, במקום לבקש אותו היכן שהוא מאז ומתמיד נמצא, בפנים.
"הילכו שניים, יחדיו, בלתי, אם-נועדו" (עמוס ג'), מספר במשמעותו העמוקה, על האדם ועל הדבר המדהים שהוא נושא בהכרתו.

מסע זה אין ראשית לו ואין אחרית. תמיד היה, תמיד הווה, תמיד יהיה.

 

    אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא.

    לְעֵת נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כָּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא.

    וְאַחֲרֵי כִּכְלּוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא.

    וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאֲרָה.

    וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַחְבִּירָה.

    בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַּכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה.

    בְּלִי עֶרֶךְ בְּלִי דִּמְיוֹן, בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה.

    בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פֵּרוּד, גְּדוֹל כֹּחַ וּגְבוּרָה.

    וְהוּא אֱלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּיוֹם צָרָה.

    וְהוּא נִסִּי וּמָנֻסִּי, מְנַת כּוֹסִי בְּיּוֹם אֶקְרָא.

    וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא, וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה.

    בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָהּ.

    וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, יְיָ לִי וְלֹא אִירָא.


המילים המופלאות הללו, מספרות לנו סיפור שביכולתנו לגלות. הביטו בהן, קיראו אותן ללא דעה קדומה, ללא פרשנות מאולצת, אפשרו לאמת, לוויברציה, לרעיון האנרגטי החבוי בינות למילים אלו, לגעת בכם, להגיע ולהניע את הכרתכם ונפשכם. רק התמסרו להן לרגע ואפשרו לדלת שבתוככם, להיפתח.

אתה הנך אדון עולם, אתה הנך היצור שבדברו הכול ניברא, אתה הנך כל אשר מסופר כאן. ועכשיו עלייך, להֲעִירְךָ – כלומר, להעיר את עצמך.

זה היקום בו אנו נמצאים, ואנו הננו היקום הזה.
היקום אינו משהו המתקיים מחוץ לנו. אנחנו הננו היקום, היקום מתקיים בנו ואנו בלתי ניתנים להפרדה ממנו. אין באמת הפרדה בכל אשר ישנו, הכול אחד. אנחנו וכל אשר ישנו, אחד.

 

אנחנו וכל אשר ישנו, אחד, וחיים לנצח.
משנים צורות, משנים אופני ביטוי, אולם תמיד בתוך החיים, תמיד במצב של היות. כל אשר ישנו, הינו חיים, כל אשר ישנו, הינו רק היות, רק חיים ואנו בו והוא בנו.

אחת התפיסות אשר איננה משרתת אותנו במקום בו אנו נמצאים כיום במודעות, ואשר מְעַוֶּתֶת לחינם את עולמנו, הינה הבנת או תפיסת המוות.
כל עוד אנחנו מסרבים בעיקשות לא מובנת לאחוז בתפיסה הישנה שאבד עליה הקלח, אנחנו מתקשים להתעורר למי שאנחנו באמת ולמה שאנחנו באמת בתוך כל המרקם המדהים והאינסופי הזה של בריאה וחיים.
כשאנו רואים את המים שבסיר מתאדים ונעלמים באוויר, איננו אומרים שהמים שהיו בסיר מתו, שהתרחש חידלון, או שהמים חדלו מהיות או לחיות. אנחנו יודעים שהם שינו צורה, וכמו כן אנחנו יודעים שבתנאים הנכונים, הם יחזרו וילבשו צורה. במקרה של המים הם יחזרו להיות מים, אך סביר מאוד שזה יהיה במקום אחר, ובנסיבות שונות וכו'
כשאנו אוכלים את האוכל שאנו אוכלים והוא מתפרק בקיבה ומשנה צורה ו"נעלם" לתוך זרם הדם ונמהל לתוך האיברים והגוף, וחלקו האחר נפלט דרך מערכת ההפרשה. איננו אומרים עליו שהוא מת או שהוא בחידלון. אנחנו יודעים שהוא חי, כי בגין זה אנו מתקיימים, אנחנו יודעים שהוא משנה צורה ומתאים את עצמו לַמַּצָּב ולנסיבות אחרות. בזמן ובנסיבות הנכונות, חלקו יחזור למעגל הטבע ואולי אף יופיע מחדש במתכונת דומה לזו שבו היכרנו אותו.
הדוגמאות לכך הן אינסופיות, וזאת מהסיבה הפשוטה שכל אשר ישנו לוקח חלק בתהליך הַזה של הִשְׁתַּנּוּת מתמשכת, וזה כולל אותנו בני האדם.

כל אשר ישנו, נמצא כל העת בתהליך של הִשְׁתַּנּוּת. זוהי מהות החיים. שינוי, התחדשות, צמיחה, התרחבות, שמחה ואהבה.

אין מוות בתוך החיים הללו!
יש חיים ועוד ועוד חיים ושינויי צורה.
המוות או החידלון, הינם רק עיקשותנו לראות את המתרחש באופן שונה מכפי שהוא, ועיקשותנו להמשיך ולדבוק בהחלטותינו שכך הם הדברים, כך ולא אחרת.
אנחנו החלטנו שיש מוות ויש חידלון, כך היה לנו נוח לפרש משהו שהיה ונותר לא מובן לנו, ושום כוח לא הצליח עדיין להזיז אותנו מהחלטה זו.
מצב זה משקף את מרבית בני האדם וכתוצאה מכך אנחנו חווים הרגשת מצוקה, נוכח הסיטואציה הטבעית ביותר, שכולנו ללא יוצא מהכלל, נוטלים בה חלק כל הזמן.
במקום להבין ולהשתתף מתוך שמחה וציפייה, מתוך חופש והרפתקה, רבים מאיתנו משתתפים מתוך מצוקה ופחד. מעצם היותנו כאן, אנחנו בלאו-הכי משתתפים, אבל אם נגלה ונסכים לכך שיש באפשרותנו לקבוע את האופן בו ניטול חלק, את האופן בו נרגיש ונחווה, את האופן בו נכין את עצמנו, הו אז, איזה חיים מופלאים אלו יהיו.
חיים אלו של חופש, צמיחה ושמחה, הם אשר התכוונו להם מלכתחילה כשבאנו לכאן לזמן הזה וְלָהִתְנַסּוּת הזו במציאות הפיזית.

כעת עלינו לחזור ולהיזכר בכוונתנו המקורית, לחזור להיות בתואם איתה ולחיות כפי שהתכוונו, מתוך שמחה, יצירה וסיפוק עמוק מכל אשר ישנו.

 

אנחנו ישויות של חיים. אנחנו נצחיים בחיים שאנו מבטאים. חיים, הינם תמיד ולתמיד יישארו חיים. חיים אינם יכולים להפסיק להיות חיים, כי אילולא כך, לא היו אלו חיים, אלא משהו אחר.
מאחר ואלו חיים, הם מוחלטים ונצחיים. חיים הינם הדרך היחידה בה חיים יכולים לבוא לידי ביטוי.
חיים אין בהם כמות, הם אינם ניתנים למדידה, הם יש שהוא שלם, תמיד ועכשווי, תמיד קיים ואין בו מתום.
חיים הינם כל אשר ישנו, וכל אשר ישנו הינו ישות חייה.


חיים הם מודעות ומודעות הינה חוט השני המחבר את כל צורות החיים. בכל רכיב שבכל אשר ישנו, קיימת מודעות בדרגה זו או אחרת של התפתחות. מודעות זו משרתת במלואה את תפקידה בבריאה, בכל אשר ישנו. אין אחת רצויה או מועדפת על פני רעותה. בכל מודעות שכזו מתקיימים חיים, כמו שעצם קיומה של מודעות מצביע על נוכחותם של חיים.
ניתן לאפשר למחשבה זו לשאת אותנו ולהיפרס בפנינו בריבוא של צורות ודרכים. אני מאוד ממליץ למי שהנושא מעניין אותו, לערוך מסע זה בעקבות המחשבה ולאפשר לה לשאתו למחוזות מרתקים.

חיים מתקיימים רק מתוך חיים. כל ניסיון שלנו למצוא משהו קדום, שממנו נגזרו חיים, או שכתוצאה מתהליך אבולוציוני כזה או אחר נולדו חיים, נידון מראש לכישלון. חיים נולדים מתוך חיים ומאחר וחיים נולדים רק מאותו החומר או המצב התואם אותם, חיים תמיד היו וחיים תמיד יהיו.
הישות שאנו מכנים אלוהים, או החומר הממלא את כל היקומים, המקור, הינו חומר חי. מאחר וחומר זה ממלא את כל אשר ישנו, ומאחר וחומר זה חי ומודע, כל דבר שחומר זה מפיק, הוא חי ומודע.

חומר זה שהוא חי, תוסס, דינמי ומודע ממלא את כל אשר ישנו, את כל החללים הפנימיים והחיצוניים ואת המרווחים שביניהם, ומתוך כך, הכול הינו חי, תוסס ודינמי ובעל מודעות.
כל תפיסה אחרת, תפיסה של חֶסֶר, חידלון, הֵעָדֵר וכדומה, הינה פרי המצאתו של האדם בחופש המוחלט שיש לו לחשוב. בכך הפריד את עצמו האדם מכל אשר ישנו, נלכד ונהיה משועבד לתפיסה שהוא בעצמו יצר. לכן כתוב: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹוהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה". אך הנה מצאנו את עצמנו משתחווים למעשה ידינו.

הכול הינו חיים. אנו הננו הביטוי, המוציאים לפועל של חיים. אנו מעניקים להם צורה ותוכן, ממשות וחומריות. אנו לוקחים את האינסוף, את כל אשר ישנו ומביאים אותו לכאן ולעכשיו. אנו הננו המודעות המתקיימת בכל אשר ישנו, אנו הננו המודעות המתקיימת בחיים. אנו הננו האפשרות של כל אשר ישנו לחוות את עצמו ולהתענג על כל אשר ברא. אנו הננו האפשרות ליצירה שטרם הייתה כמותה בכל אשר ישנו. אנו הננו האפשרות להפיכת רטיטה אנרגטית למחשבה, וממחשבה לדחף ורצון, ומרצון לתשוקה, ומתשוקה לממשות של חומר, נוכח וקיים בקיום של כל אשר ישנו.
הפלא הוא בכך שאנו עושים זאת כל העת וכל הזמן מבלי להיות מודעים ומבלי לדעת מה אנחנו בעצם עושים. אנחנו כל הזמן הופכים וויברציה לחומר.
הסיבה להיותנו הינה צמיחה, חופש ושמחה.
אלו חיים ולכך הם נועדו. לצורך זה הם קיימים.
אנחנו סטינו מכך ועכשיו אנחנו מודעים לכך שסטינו. האושר שיהיה מנת חלקנו עכשיו, כשנמצא את דרכינו בחזרה, אין דרך לתארו במילים.
עכשיו כאשר נהייה מודעים ליכולתנו, למי שאנחנו באמת ומהם החיים הללו, נדע גם להעריך ולשמוח בדרך המופלאה שעברנו עד כאן. כחריפות הסטייה, כך תהיה עוצמת הגילוי.
זה יהיה מדהים, זה יהיה מופלא והחיים עומדים לנוע למקום שמאז הנצח, טרם היו בו.

תודה מקרב לב לכל מי שנטל חלק במסע עד כאן.
חיים מופלאים לכם, לכולנו.

"מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב." (תהילים לד)

שלכם באהבה,
רפאל בר לב

ESIM© – Energy Streams into Matter

 

השארת תגובה