תְּשׁוּקָה

תשוקה-אנרגיה-רצון
תְּשׁוּקָה, שְׁקִיקָה, חֶמְדָּה, דּוּדָה, עֶרְגָּה, לְהִיטוּת, תַּאֲוָה, דָּחַף, רְצִיָּה, כְּמִיהָה, חֵשֶׁק...תְּשׁוּקָה... משׁאלת לֵב. צילום: איריס בר לב

תשׁוּקָה היא אפשרות המבקשת ביטוי.
תְּשׁוּקָה היא רטיטה אנרגטית, קיום אנרגטי ממשי הנמצא במצב של התפתחות לעבר ביטוי פיזי.
תְּשׁוּקָה היא כוח הדחף המניע את התנועה להתרחבות, התנועה לעבר התממשות, להיות, להתנסות, להביע יותר מכפי שהנני עכשיו, ואלו גם הסיבות העיקריות לקיומה של תשוקה.
כל תשוקה, מכל מין שהוא, הינה כוח מעורר להיות יותר מכפי שאני ברגע זה, להתרחבות – Expansion

האדם, כל אדם, נמצא כל העת במצב של שאיפה להתרחבות ולהתפשטות, להיות יותר מכפי שהוא כעת, להביא ולבטא חלקים נוספים מתוך קיומו הרחב, מתוך מכלול האפשרויות והצירופים האפשריים לו.
כל העת, בין אם מודעים לכך או לאו, נולדת בנו תשוקה חדשה. אנחנו כל כך מורגלים לנוכחותה בקיומנו, שאיננו מבחינים בה, אלא אם כן היא מגיעה בפורמט שהינו מעט חריג, זה עשוי להיות התוכן או גודל הביטוי, או המשאבים הנדרשים להוצאתה לפועל וכדומה.
המעשים שאנו נוקטים, המצבים שאנו רוקמים לעצמנו, כולם הינם תולדה של תנועה זו בנו, התשוקה להיות יותר מכפי שהנני ברגע זה.
ניתן לומר שהקיום כולו, המציאות בשפתנו, על כל מורכבותם ועושרם, הינם "מגרש המשחקים" בו אנו מאפשרים לעצמנו, היוצרים שאנו, להביא לידי ביטוי הולך וגדל את המכלול השלם והאין סופי, של היותנו.
כל ההתרחשות שתיארנו עד כאן בקצרה, הינה התרחשות במודעות, בהכרה.
ההכרה, המודעות, נמצאת כל הזמן, במצב של התרחבות, תנועה, התפשטות.

כוח דחף המרכזי לצמיחה, להתפשטות זו, הינו הכוח הנקרא – תשוקה.
ללא תשוקה, כל אשר אנו יודעים ומכירים כקיים, לא היה בנמצא.
כמובן שדבר זה בלתי אפשרי שיתרחש, אולם זה מראה את מרכזיותה של התשוקה, בכל אשר ישנו.
כל אקט הבריאה המוכר לנו מהסיפור התנכי, הינו דוגמא לעוצמתה של התשוקה ככוח יצירה.

תשוקה – Desire  הינה כוח הַחַיּוּת שבאדם.

על מנת לאפשר לתשוקה שהיא תמיד כוח יצירה וכוח שינוי חזק ביותר, לבוא לידי ביטוי, עלינו למצוא את הדרך להיות מרוצים, בשלום, מאוזנים ושקטים ביחס למקום בו אנו נמצאים ברגע זה.
כשאנו מאפשרים לעצמנו להרגיש טוב עם המקום בו אנו נמצאים כעת, כשליבנו שקט, בטוח, רגוע במקום בו אנו נמצאים, המקום בו אנו נמצאים כעת, יכול לאפשר לנו את החופש המאפשר לנו לנוע למקום חדש.

אנחנו מעוניינים לגלות לעצמנו את הדרך, לעבור מההכרה התחרותית להכרה היצירתית. מההכרה הנאבקת, להכרה המשכינה ונמצאת בשלום.

המקום בו אנו נמצאים כרגע, הינו כל מה שיש לנו וזו תהיה הרגשה נפלאה כשנמצא את הדרך לאפשר לעצמנו, מתוך עצמנו, להרגיש טוב עם מקום זה.
מתוך שלום זה שנשכין בינינו לבין המקום בו אנו נמצאים ברגע זה, נוכל לאפשר לתשוקה אמיתית לנבוע מתוכנו. תשוקה שלא תהיה מתוך מאבק לשנות, להשיג וכדומה, אלא תשוקה שתנבע מתוך המקום היצירתי בנו, מתוך המקור. התרחבות מתוך חופש ויצירתיות.

 

 

המקור, חומר חסר צורה ותבוני, הממלא את החללים הפנימיים, בכל אשר ישנו. הכל הינו חלק מכל אשר ישנו. כל אשר ישנו הינו מכלול המופעים של עצמו. צילום: איריס בר לב

 

 

אנחנו יכולים לנוע למקום חדש בנו רק מתוך שלום, שלמות וקבלה עם המקום בו אנו נמצאים.
אם המקום בו אנו נמצאים מרגיש לנו חָסֵר במשהו, חֶסֶר היא הוויברציה הדומיננטית ומתוך חֶסֶר לא ניתן ליצור שלם.
לא ניתן לנוע ממקום של חֶסֶר למקום של מלאות, אלו שני מצבים בעל ויברציה שונה וחוק המשיכה שהוא החוק המארגן ביקום, לא יכול לאפשר מצב שכזה.

על מנת שנוכל לאפשר את המקום השלם, המאוזן, היציב, שאנו מעוניינים לנוע אליו בקיומנו, עלינו להרגיש את כל התכונות הללו במקום בו אנו נמצאים כעת.

במילים אחרות, עלינו למצוא דרך, להיות עכשיו הדבר אותו אנו מעוניינים להיות.

אנחנו יכולים להיות הדבר אותו אנו מעוניינים להיות, כשאנו מצליחים למצוא או לייצר בתוכנו את ההרגשה שבגינה אנו מעוניינים במה שאנחנו אומרים שאנחנו מעוניינים להביא אל חיינו. זה יכול להיות בית, סכום של כסף, מערכת יחסים, הרגשה טובה ועוד.

מדוע אנחנו מעוניינים בכך?

הכוונה בשאלה זו, איננה לספק מערכת נימוקים כגון: "בגלל שעכשיו מצבי הוא כך וכך, או שתמיד מנעו ממני את זה ואת זה, או שאף פעם לא היו לי יחסים כאלה וכאלה". ההצעה בשאלה זו היא שכל אחד ינסה למצוא אצל עצמו את הסיבה שבגינה הוא רוצה את מה שהוא רוצה. לגלות מה גלום בדבר עצמו בסיטואציה, במערכת היחסים, במצב הפיזי, בסכום הכסף, שבגינו אני רוצה את זה.

כשאני מנסה לאתר לעצמי מה הדבר שאני מעוניין נושא בכנפיו, איזו הרגשה שונה מכפי שאני מרגיש כעת טמונה בו עבורי, מתעוררת בי וויברציה שונה לחלוטין מזו המתעוררת כאשר תשומת ליבי נתונה להעדר הדבר בקיומי ואשר כתוצאה מכך, אני רוצה אותו.

כאשר אני מסתכל על מה שאני רוצה מההֵעָדֵר שלו, מתוך נקודת המבט שהוא איננו, מנקודת מבט זו אינני יכול לנוע אל המצב בו הוא קיים!
הֵעָדֵר הינו הוויברציה הדומיננטית והֵעָדֵר יכול ליצור רק עוד הֵעָדֵר.
אולם אם אני מצליח להרגיש בממשותו, בנוכחותו של הדבר שאני רוצה, למרות שחושיי לא יתמכו בכך(!), אני מייצר בתוך עצמי את ההרגשה והתדר של היש. של היות הדבר, והרגשה זו היא ההרגשה הנחוצה לי על מנת שהיש של הדבר יבוא לידי ביטוי בחיי.
במילים אחרות, אני מעוניין להרגיש את מה שאמרתי שאני רוצה ועלי להרגיש בממשותו, עכשיו.

השאלה, מדוע אני רוצה את מה שאני רוצה, וה"מאמץ" המינימלי המתבקש על מנת לענות עליה ולמצוא את התשובה הנכונה עבורי ברגע זה, הינה אחת הדרכים היעילות בה אני יכול לאפשר לדבר אותו אני מבקש, לעשות את דרכו אלי.

הקורא הָרָגִישׁ, בוודאי שם לב לכך שהשאלה המוצעת כאן, לא כוללת בתוכה את כל תתי השאלות שזורקות אותנו עמוק עמוק לתוך זרועותיו של התסכול, שאלות כגון: איך זה יקרה, מתי זה יקרה, מי יעשה את זה, כמה זה יעלה לי, מאיפה יגיע הכסף, מה יידרש ממני ועוד שאלות כגון אלו, שהן מערערות באופיין.

השאלה שאני מציע לאמץ היא אחת ויחידה: "מדוע אני רוצה את מה שאני רוצה? מדוע?" ולנסות להישאר רק בתחומה ולענות רק עליה. לנסות להתחקות אחר ההרגשה שמתעוררת, כתוצאה מחשיבה אודות מה שאני רוצה, ומדוע אני רוצה זאת.
גם כאן אנחנו צריכים להיות מאוד ערניים ורגישים, תוך שאנו עוקבים בהרגשתנו אחר הנתיב שמציירת ההרגשה של היותו של הדבר שאנו רוצים ולא סוטים אל הנתיב בכיוון ההפוך, שמוביל להעדרו של מה שאנחנו רוצים.
האדם ההולך בנתיב ההפוך, מכונה בעברית, חוטא. חוטא הינו אותו אחד אשר מפספס את המטרה, מחטיא את הזריקה או מחטיא את החץ ממטרתו. אין כל עניין מוסרי במילה זו כפי שבטעות לימדו אותנו למצוא בה.
כך שאנחנו לא מעוניינים להיות חוטאים, אנחנו מעוניינים לדייק אל המטרה.
על מנת לעשות זאת, אנחנו צריכים לכוון היישר אל לב המטרה, ולשמור את תשומת ליבנו מפוקסת לעברה, זה עשוי להבטיח לנו מידה הולכת וגדלה של דיוק וכמו שכל אחד יודע, עניין זה של שיפור יכולת הקליעה למטרה, הוא עניין של תרגול.

 

אני לומד לאהוב את הרצונות והחשקים שמתעוררים בי. גיליתי שהחשקים הנולדים בי, מאפשרים לי לנוע למחוזות חדשים, מאפשרים לי לצמוח, מיצרים בי סיפוק עמוק ואני מרגיש טוב. למדתי לאהוב את אשר אני רוצה וּלְצַפּוֹת לטוב ביותר האפשרי. נעים לי לנהל את כך חיי. צילום: איריס בר לב
 

החוק המרכזי ביקום אומר:

"זה אשר דומה, אל תוך עצמו נמשך
ניתן לומר גם: אתה מושך אליך, את מה שהנך בתואם אנרגטי איתו.

שתי ויברציות זהות נמשכות אחת אל השנייה, שתי אנרגיות זהות, מבקשות אחת את קירבת השנייה. הסיבה ששתי אנרגיות או ויברציות אנרגטיות מבקשות לחבור יחד, היא אחת ויחידה: בהצטרפותן יחד זו אל זו הן גדלות, מתרחבות ונהיות יותר. "כסף נמשך לכסף" זו אמירה עממית אשר אמת עמוקה בצידה. זה לא השטרות שחוברים יחד, זו האנרגיה של שפע שגדלה ובין השאר יכולה לבוא לידי ביטוי בכסף.
חשוב מאוד לזכור, כסף שאנו כה אוהבים ורואים בו ביטוי אולטימטיבי לשפע, הינו רק אחד הביטויים שלו ולא תמיד ובכל הנסיבות, המועדף. ורק על מנת להבהיר נקודה זו: נניח שמישהו שצולל מתחת למים, מגלה לפתע שהחמצן במכליו אוזל. אותו צוללן יעדיף שפע של חמצן ואוויר טרי, מאשר סכום כסף אסטרונומי…..
סיטואציות כדוגמת זו האחרונה מתרחשות בעיקביות בחיינו, זו רק הנוקשות המחשבתית שאנו אוחזים בה אשר מונעת מאיתנו להיות גמישים דיינו על מנת לאפשר לשפע התואם, לזרום אלינו.

 

שלכם באהבה,
רפאל בר לב

ESIM© – Energy Streams into Matter

 

 

 

 

השארת תגובה