סִבָּתוֹ של דבר, הוא הראוי לו ביותר.

צילום: רפאל בר לב

מה שאני חושב, זה מה שאני מאמין.
אני מאמין את אשר אני חושב.
מה שאני מאמין, זו המציאות שלי!

 

אם אני רוצה מציאות אחרת, עליי לחשוב מחשבות אחרות!
אני לא יכול לצפות שמציאות אחרת שתופיע בקיום שלי, כל עוד אני חושב את אותן מחשבות שאחראיות ואשר מספקות את התשתית, למציאות אותה אני חווה כעת.

על מנת לחשוב מחשבות אחרות, עליי לאמץ רעיונות חדשים, רעיונות שונים מאלו שאני מחזיק כרגע.
עליי לטפח בי רעיונות אנרגטים, כאלו שיאפשרו לי לנוע אל תוך המציאות שאני מעוניין לחוות.
רעיון אנרגטי שונה מרעיון רגיל בכך שיש לו כוח דחף תבוני, המאפשר לו לתמוך בכוונה של זה אשר מאמץ אותו.

אני לא צריך לייצר את המציאות שאני מעוניין, המציאות הזו כבר קיימת עכשיו. יתכן ואני לא חווה אותה ברגע זה, אבל היא קיימת במלואה ברובד האנרגטי של קיומי.
היא נמצאת כתשוקה, כרצון למשהו שונה.
היא נמצאת כהרגשה טובה, היא נמצאת כדימיון, היא נמצאת כמשהו שאני מעוניין.
היא נמצאת, ומתוך הימצאותה אני דולה את כל חומרי הגלם שלה ונולד בי "אני רוצה כך וכך…ואני רוצה כך וכך".
עצם זה שהתעורר בי רצון או חשק למשהו, מעיד יותר מכל, שדבר זה שאני חושק בו, קיים.

מה שאני אמור לעשות זה לאפשר למציאות שאני מעוניין להופיע בקלות וללא מאמץ, לתוך הקיום שלי.
אני מאפשר זאת בעזרת הרעיונות, האמונות והמחשבות שאני מטפח.
סביב אמונה ומחשבה ספציפית, תירקם מציאות תואמת.

 

אין כל פער בין האמונה שלי למציאות אותה אני חי.
המציאות אותה אני חי, היא האמונה שלי, והאמונה שלי הן המחשבות שאני ממשיך לחשוב.
המחשבות שאני חושב הן כפי שהן, בגלל שאני ממשיך לחשוב אותן באותה הדרך בה אני רגיל לחשוב אותן. כתוצאה מכך אני חוזר ומקבל תוצאות דומות.
אם אני משנה את המחשבות שאני חושב, האמונה שתיוולד בי תהיה שונה והמציאות שאני אמצא את עצמי בה, תהיה אחרת. התוצאות שאני אקבל תִּהְיֶנָה שונות גם הן.

 

אני לא צריך לפשפש במערכת האמונות שלי ולמיין ולקטלג את האמונות שאני רוצה לשמור ואת אלו שאני מעוניין להיפרד מהן, לא זו הדרך.
אם אני מכיר בכך שאני מעוניין להיות שונה מכפי שאני כעת, הדבר היחידי שעליי לעשות, הוא להקשיב להרגשה המתעוררת בי בעת שאני "מנגן" לעצמי אמונה שאני רגיל בה.
אם ההרגשה המתעוררת בי מסבה לי אי נוחות, עליי להסב את תשומת ליבי מהפעולה שאני עושה, מהמחשבה שאני חושב ולהסיח את דעתי.
ברגע שדעתי הוסחה אני לא עוד אקטיבי בשחזור האמונה, וכשאני לא אקטיבי בשחזור האמונה, הכוח המגנטי שאמונה זו יוצרת מפסיק את פעולת המשיכה שלו. והיצירה האקטיבית נעצרת.
כשהיצירה בכיוון שאני לא מעוניין בו נעצרת, אני יכול לאפשר לעצמי לאמץ אלי מחשבות ואמונות אחרות.

מהיכן תגיע אלי אמונה אחרת מזו שאני מחזיק בה כעת?
האמונה האחרת תתחיל להופיע בקיומי מתוך הכוונה שיש לי להיות שונה מכפי שאני עכשיו. כוונה זו מעוררת מרכז מגנטי חזק אשר מושך אליו את חומרי הגלם הנחוצים לו לצורך צמיחתו.
אם אני משמר את הכוונה שלי לחשוב שונה, להרגיש שונה ולהתנסות שונה, אני מייצר "נקודת משיכה" אשר קורנת אל מרחבי כל אשר ישנו, ובעזרת חוק המשיכה, אוספת אל עצמה ויברציות דומות לצורך גדילתה.

חוק המשיכה אומר:
"זה אשר דומה אל תוך עצמו נמשך".

 

צילום: רפאל בר לב

 

אתה, אשר קורא מילים אלו כעת, אין זה במקרה. מסיבה כל שהיא נולד בך מרכז מגנטי אשר כעת אוסף אליו חומרי גלם שישמשו אותו ליצירת אמונות, מחשבות, והרגשות חדשות לצורך יצירת המציאות, כפי שאתה מעוניין.

התכנים, התובנות וחומרי הגלם יגיעו ממקורות שונים, תמיד בתואם מוחלט עם האטמוספרה האנרגטית שהינך נתון בה ובעיקר בעיקר, עם מידת המוכנות שלך. הדבר אשר אליו אתה מוכן, מגיע בדיוק מוחלט. לעולם לא שנייה אחת מאוחר מדי, ולא שנייה אחת מוקדם מדי.
המשמעות, ההבנה וההשלכות של דינמיקה זו היא עצומה לגבי האופן בו אני מנהל את חיי. אם אני באמת מבין שכל מה שמגיע אלי, מגיע בדיוק בזמן, לא מאוחר מדי ולא מוקדם מדי, נולדת בי ההבנה והבהירות בנוגע לעכשיו שלי ואני מבין ש:

העכשיו שלי הינו המקום המדויק ביותר בו אני יכול להימצא.
העכשיו שלי הינו מכלול המופעים, בעיתוי המדויק, של כל אשר ביקשתי עד כאן.
כל אשר רקמתי, התכוונתי והאמנתי כנכון, כל אשר הייתי מוכן לקראתו ואיפשרתי, נמצא במלואו ברגע זה.
העכשיו שלי מראה לי את העוצמה האמיתית של כוח היצירה שלי, וזאת בין אם אני אוהב את העכשיו הזה ובין אם לאו.
היצירה שרקמתי ניצבת במלוא עוצמתה, כעכשיו שלי.


כשאני מבין זאת, באמת בעומק של קיומי מבין זאת, שאני מייצר את המציאות של חיי, מתרחש שינוי משמעותי. ושינוי זה הוא:

אני מפסיק את המאבק.
אני מפסיק את המאבק בעצמי.
אני מפסיק את המאבק בתוכי.
אני מפסיק את המאבק בסביבה.
אני מפסיק את המאבק בנסיבות.
אני מפסיק את המאבק בעבר.
אני מפסיק את המאבק בעתיד.
אני מפסיק את המאבק!!!

א נ י    מ פ ס י ק     א ת      ה מ א ב ק!

אני מגלה שבכל פעם שאני נאבק, אני מרגיש לא טוב.
כל פעם שאני נאבק, אני פוצע את עצמי.
כל פעם שאני נאבק, דברים יוצאים מאיזון. אני יוצא מאיזון.
כל פעם שאני נאבק, אני מאבד את השמחה.
אני מגלה שכל פעם שאני נאבק, אני מתכווץ וליבי כואב.
אני מגלה שכל פעם שאני נאבק, אני פוגע באחר בשוגג וזה עושה לי רע.
אני מרגיש שכל פעם שאני נאבק, העולם מתרחק ממני. בעלי חיים שומרים ממני מרחק, ילדים מתרחקים ממני, אני מרגיש בודד, לבד, מנוכר.
אני מגלה שכל פעם שאני נאבק, ה"אש" שאני נאבק בה, רק גדלה.

א נ י    מ פ ס י ק     א ת      ה מ א ב ק!

אני מגלה שכל פעם שאני פחות חושד, אני יותר מאמין.
אני מגלה שכל פעם שאני פחות "שולף ציפורניים", אני יותר נחמד.
אני מגלה שכל פעם שאני עושה משהו טוב, אני מרגיש בטוב וההרגשה הזו נעימה לי.
אני מגלה פתאום שנעים לעשות משהו שגורם לי הרגשה נעימה, ואני שמח להשאיר לאחר את אפשרות הבחירה, להשתתף או לא.
אני מגלה פתאום שאני קם בבוקר בהרגשה טובה, ואני יותר ויותר מוצא את עצמי במהלך היום מחייך "כך סתם" ללא סיבה.
אני פתאום מתבונן במראה ואני אוהב את הדמות הנשקפת אלי.
אני מגלה שההליכה שלי נעשתה קלה יותר, הבטן שלי לא מציקה לי עוד. הנשימה שלי רגועה.
אני מגלה פתאום שהכתפיים שלי התרככו והלחץ הטורדני שהיה לי בראש התפוגג.
אני מגלה פתאום שאני נכנס לרכב שלי ונוסע ממקום למקום ואינני ממהר, אני לא צופר, אינני עובר באור צהוב/אדום כי הדרך אצה לי. לא איכפת לי לבלות עוד דקה או שתיים בדרך, שום דבר לא באמת בוער לי, אני נהנה מהרגע הזה ומהרגע הזה…….

א נ י      מ פ ס י ק      א ת      ה מ א ב ק!

במקום להאבק, אני מבין.
במקום להאבק, אני מקבל.
במקום להאבק, אני נרגע.
במקום להאבק, אני מתאזן.
במקום להאבק, אני מתבונן.
במקום להאבק, אני מחפש סיבה להרגיש טוב.
במקום להאבק, אני מתייחס, אני קשוב.
במקום להאבק, אני נמצא.
במקום להאבק, אני מיישיר מבט ומחייך.
במקום להאבק, אני מושיט יד, אני מחבק.
במקום להאבק, אני מגלה אכפתיות.
במקום להאבק……אני פשוט מרגיש רגוע ,ובטוב.
במקום להאבק, אני נח, יוצא לטיול, מקשיב למוסיקה, קורא ספר טוב, אוכל ארוחה טובה… אני אוהב.


במקום להאבק, אני מתמלא הכרת תודה על כל אשר ישנו וקיים במציאות שלי. אני מכיר בכך שכל אשר ישנו נותן לי בדיוק מוחלט, את אשר אני נכון ומוכן לקראתו.
אני מבין שאין ולא הייתה מעולם שגיאה או טעות או פיספוס בבריאה המופלאה הזו.
אני מבין שתבונה שאין לה ראשית ואין לה אחרית, נמצאת מאחורי כל המופעים וההתרחשויות.
אני מבין שאני לא שונה מהתבונה הזו, יש לנו אולי תפקידים שונים, אבל זה מחול מופלא ששנינו, במודע, נוטלים בו חלק.
היצירה הזו הניבטת מכל עבר, אני וכל אשר ישנו, רוקמים יחד.
אני מבין שכל אשר קיים, קיים לצורך המחול שאני מקיים עם כל אשר ישנו.
וכשאני מתחיל להבין זאת, אני מגלה את הדבר המדהים הבא:
אני יכול להיות כל שאני רוצה להיות.
אני יכול שיהיה לי כל שאני רוצה שיהיה לי.
אני יכול לעשות כל אשר אני רוצה לעשות.
אני צריך לדעת מה אני רוצה, ואז להרשות לזה להופיע בקיום שלי.

לכל שאלה, תשובה.
צילום: איריס בר לב

סיבתו של דבר, הוא הראוי לו ביותר.

 

 

שלכם באהבה,
רפאל בר לב

ESIM© – Energy Streams into Matter

 

השארת תגובה