לנתק את החוטים

צילום: איריס בר לב

כל מחשבה, כל הרגשה, ניזונה מאנרגיה.

מחשבה או הרגשה לא יכולות להמשיך להתקיים ללא אספקת אנרגיה.
מחשבה או הרגשה יכולות להמשיך לפעול לפרק זמן מוגבל עם כמות האנרגיה שיש בהן עכשיו, אולם בשלב די מוקדם הן יצטרכו אספקה חדשה וטרייה של אנרגיה.

כשאנו רוצים להחליף נורה בבית, אנו ניגשים לארון החשמל ומגלים איזה פיוז (נתיך) אחראי על אספקת החשמל לנורה. אנחנו סוגרים אותו ואז אנחנו יודעים שהנורה לא פעילה, אין לה אספקת חשמל, וההשלכות מבחינתנו ברורות.
באופן דומה אנו עושים בעולם האנרגטי, אנחנו מנתקים את "הנורה הפסיכולוגית" מהזרם על ידי הסחת הדעת.
הסחת הדעת, זה הורדת השלטר/נתיך/פיוז הכל כך מוכר לנו מהעולם הפיזי.

אנחנו יצורים של מחוייבויות. מלמדים אותנו להיות מחוייבים ולעמוד מאחורי המילה שלנו. "אם הבטחת, אז תקיים…" זה פחות או יותר החינוך שרובנו עוברים.
ואנחנו כיצורים מחונכים, לוקחים זאת איתנו לכל מקום. לרוב איננו ערים להשפעה של הרעיונות הללו עלינו. וכמו שכבר ציינתי במאמר אחר, כל רעיון הינו רעיון אנרגטי. זה אנחנו שקובעים את התכולה ואת הכיוון בו רעיון זה ינוע.
כשאנו לוקחים את "החינוך" שלנו לעולם הפנימי/אנרגטי, אנחנו מוצאים את עצמנו מחוייבים למחשבות ולהרגשות שקיבלנו בהשאלה מהסביבה, וגם אם הן אינן נעימות לנו! אנו מרגישים סוג של מחוייבות כלפיהן. כך נוהגים כולם, וכך גם מצופה ממני ואם אני רוצה להיות שייך ולהרגיש חלק מהכלל, עלי לעשות את אשר מצופה ממני. "אל תרגיש בטוב ככה סתם ואל תהייה ככה סתם שמח אם אין לך סיבה מוצדקת"…

עדיין לא גילנו שאנחנו יכולים להשתמש באותה "מחוייבות" גם בכיוון ההפוך. המחוייבות שלי לעצמי, היא להרגיש טוב.

בשלב די מוקדם לחברותנו בעולם, אנחנו נאלצים, לעיתים אפילו ניכפים להתנתק מהמקור איתו הגענו, מהקול המגיע אלינו מבפנים, מההבנה הבוקעת מתוכנו, ולעמוד בציפיות של הסביבה מאיתנו. זה מובן, זה "טבעי" ואין הכוונה להאבק או לשנות זאת.
הדבר היחיד שאני מציע הוא, להקשיב למה שנכון לי, ולנהוג בהתאם. לא לנסות לשנות אף אחד, לחנך אף אחד, להשפיע על אף אחד. פשוט, בשקט, במרחב של עצמי, לנהוג לפי ההכוונה שאני מקבל מהמצפן הפנימי שלי.

"Leave the mirror and change your face.
Leave the world alone and change your conception of yourself." (Neville Goddard)

 

 

צילום: איריס בר לב




יש בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, מצפן ריגשי.


מצפן
שדואג כל העת לסמן לנו היכן אנחנו בייחס למקום בו באמת אנחנו מעוניינים להיות, ויש רק מקום אחד אשר בו אנו באמת מעוניינים להיות ומקום זה הינו המקום של הרגשה טובה.

על מנת לאפשר זאת, עלינו למצוא דרך להפסיק את הזרמת האנרגיה המזינה את המקום בו אנו לא מעוניינים עוד להימצא, ולאפשר לאנרגיה לזרום אל המקום של ההרגשה הטובה, בה אנו מעוניינים!

איך אני עשה זאת? איך אני חוזר לנתיב, כשמצאתי שסטיתי ממנו?

הדבר הראשון, שנשמע די טרוויאלי לכל נהג זה:
החזרה לנתיב איננה תלוייה או מושפעת מכמה זמן וכיצד סטיתי ממנו.
לנהג ברכב זה ברור. אולם משום מה בעולם הפסיכולוגי אנחנו נוהגים אחרת.
בעולם הפסיכולוגי אנחנו מתחילים להצדיק ולנמק את ה"סטייה" שאנו מוצאים את עצמנו בה. "תשמע אתה יודע מה אני עברתי בחיים… אתה יודע כמה דברים כבר ניסיתי… אני אספר לך איך הגעתי לכאן, אתה לא תאמין מה עברתי…" אמירות שכאלו נשמעות ללא הרף.
זה כמו יהיה לומר: "אתה יודע כמה זמן אני כבר נוסע על השוליים, עכשיו אתה רוצה שאני אחזור לנתיב הראשי, אתה לא חושב שזה מוגזם, כבר התרגלתי לנסוע על השוליים ומה איכפת לי שהצמיגים של האוטו נהרסים… ובכלל הניסיון שלי על הכביש מראה לי שזה בכלל לא ביכולת שלי, נראה לי שאני אשלים עם העובדה, זה כנראה מה שהגורל מייעד לי…" אני מאמין שזה נשמע אבסורד לכל אחד.

כשאני נוהג ברכב זה פשוט. אני מסובב את גלגל ההגה לכיוון שאני מעוניין והרכב חוזר למסלול.
בעולם הפסיכולוגי/אנרגטי, זה פשוט באותה מידה, רק שכאן גלגל ההגה שלי מופיע בצורה של הסחת הדעת.

ל"גלגל ההגה הפנימי" מצטרפים עוד שני כלים שמקלים עליו את התפקיד. ואשר זמינים לי כבר עכשיו.

הראשון הוא הסחת הדעת.
השני הוא הפניית תשומת הלב.
השלישי הוא להרגיש עכשיו את ההרגשה שתהיה מנת חלקי כשאהיה במקום בו אני מעוניין להיות.

הסחת הדעת
בעזרת הכלי הראשון, הסחת הדעת, אני פועל על מנת להסיט את תשומת ליבי מהדבר אשר אינני מעוניין בו.
כלומר אינני נאבק בו, אינני מנסה לשנותו, אינני מנסה להעלים אותו, אינני מנסה למצוא צידוק שזה לא בסדר. לדבר שאינני מעוניין יש זכות קיום, רק שאני לא מעוניין עכשיו להשתתף בו.
 
גליתי לעצמי שאני יכול לנוע מההכרה הנאבקת, להכרה היצירתית. כתוצאה מגילוי זה אני מפסיק להשתמש בכלים של ההכרה הנאבקת, ואני מאמץ לעצמי את הכלים של ההכרה היצירתית.
ההכרה היצירתית מתאפיינת ב:
דימיון חופשי ובעל מעוף | הרגשה אלסטית ניתנת לעיצוב ‏| מבט אל מעבר למה שיש ונמצא כאן ועכשיו | ציפייה לטוב ביותר האפשרי | הכרה, הבנה וקבלה של הרעיונות האנרגטים העומדים בבסיס הקיום | הכרה בוחנת, בודקת ואם זאת נעה בביטחון אל המקום בו היא מעונינת להיות | | נמצאת בשלום עם המקום בו היא נמצאת עתה, מקבלת ומעריכה את המקום בו היא נמצאת עתה.

זו ההכרה שפועמת ורוחשת חיים בנו, כשאנו מנתקים אותה ממקור ההזנה העכשוי שלה ומחברים אותה למקור ההזנה הראוי לה.

הפניית תשומת הלב
בעזרת הכלי השני העומד לרשותי, הפניית תשומת הלב, אני נוטל בעדינות את תשומת ליבי מהמקום בו היא נתונה כעת, ומניח אותה במקום בו אני מעוניין להיות.
אני יודע מה אני מעוניין, לגבי זה אין לי כל ספק. אחרת מן הסתם לא הייתי מתחיל את כל התהליך.
במה אני מעוניין?

להרגיש עכשיו את ההרגשה שאני מעוניין בה
זה מאוד פשוט. אני מעוניין בהרגשה טובה!
זה כל כך פשוט וכל כך טבעי לבקש את ההרגשה הטובה, שלעיתים איננו מבחינים בה או זוכרים שזו אכן כוונתנו…
כך שכל שעליי לעשות הוא להיזכר, אם שכחתי, שזה אכן מה שאני באמת מעוניין. אני מעוניין להרגיש בטוב.
אני יכול בהחלט להזכיר לעצמי, במקרה ושכחתי, למה אני מעוניין להרגיש בטוב…..
אני מעוניין להרגיש בטוב כי בראש ובראשונה….. זה מרגיש טוב להרגיש בטוב.
אני מעוניין להרגיש בטוב כי זה טבעי לי, זה המקום בו אני מרגיש הכי בנוח.
אני מעוניין להרגיש בטוב כי כשאני מרגיש בטוב אני מצליח להפיק מעצמי דברים נעימים, לי ולסביבה.
אנשים מרגישים נוח בקרבתי כשאני מרגיש בטוב.
אני מעוניין להרגיש טוב כי כאשר אני מרגיש טוב הגוף שלי מרגיש נינוח יותר….. וכך ניתן להמשיך הלאה והלאה.

וככל שאני מוסיף ועושה זאת, מתאר בפני עצמי את ההרגשה שאני מעוניין בה וכיצד מרגישה ההרגשה שאני מעוניין בה, מפרט אותה ומוצא מילים לתאר אותה ולצבוע אותה בצבעים ובדימויים, אני מקרב אלי את ההרגשה שאני מעוניין בה.
כשאני מקרב אלי את ההרגשה שאני מעוניין בה, אני מקרב אלי את כל הדרכים בהם הרגשה זו תבוא לידי ביטוי.

ואז – ההרגשה שאני מעוניין בה לא יכולה להיוותר לאורך זמן ללא כל המופעים דרכם היא מתבטאת.

אם אני מבין את הדינמיקה הזו, את מערכת היחסים הזו המתקיימת בין הרגש לבין כל דרכי הביטוי שלו, יש בידי כל שנחוץ לי על מנת להיות כל שאני רוצה להיות, מעוניין לעשות, ושיהיה ברשותי.

אביא דוגמא נטרלית שתבהיר את מערכת היחסים שאני מדבר עליה:
האפשרות לעבור מארץ לארץ בעזרת כלי שינוע באוויר, היא תולדה של מחשבה ורגש של תנועה חופשית, קלה וזורמת ממקום למקום, בהכרתו של מישהו.
מחשבה זו לא יכלה להיוותר רק כהרגשה תיאורתית לאורך הרבה זמן. ודי מהר מחשבה זו הפכה לדחף ומשם לתשוקה אדירה למצוא ולפתח ולגלות את האמצעים הפיזיים. כל זה בלתי אפשרי לו שיקרה  מבלי שכוחות היקום, יתחילו לאגוד את הרעיונות והחומרים והעזרה והתובנות והמרכיבים הנחוצים לצורך מימושה המלא של מחשבה זו.
ולפתע אותו אדם רואה בדמיונו כלי טיס, ולכלי יש כנפיים ומישהו יושב בתוכו וכך הם משייטים להם באוויר… וכל השאר – – היסטוריה.
ככל שהאדם ירשה למחשבה ולהרגשה שלו ובעיקר בעיקר לדימיון שלו לנסוק, היקום יספק את האמצעים ואת הדרכים להוציא זאת לפועל.
מסופר שהאחים רייט בעת שעשו את ניסוייהם הראשונים, עמדו בפני כישלונות חוזרים ונשנים. אחד האחים שהחל לגלות סימני ייאוש פנה אל אחיו וזה אמר לו:
"אל תדאג אחי, אני רואה אותנו בדמיוני משייטים בשמים בכלי עם כנפיים…"

הביטו במכשיר המוזר הזה שאתם אוחזים בכף היד, כן הסמארטפון של. כיצד הוא הגיע להיות כפי שהינו???
מישהו רצה לדבר עם מישהו אחר שנמצא במקום מרוחק. הוא חשב לעצמו: "כמה נחמד ונוח יהיה אם יהיה מין דבר כזה שנוכל בעזרתו לשוחח, אני אשב לי כאן ובן שיחי יהיה בעיר אחרת ונוכל לנהל שיחה…" ואז אותו אחד, איפשר למחשבה שלו לנסוק ולדמיון שלו לפרוש כנפיים….. והשאר שוב, היסטוריה.

החומרים לכל הדברים האלו תמיד היו קיימים על פני האדמה. האדם לא יצר חומרים חדשים וחומרים שלא היו כאן לא הגיעו בחללית ממרחבי החלל. הדבר היחיד שקרה הוא שאדם כל שהוא מיקד את כוונתו, את התשוקה שלו, הפנה את תשומת ליבו למשהו שהוא מעוניין בו וזאת למרות שלא היו לו כל הוכחות לאפשרות קיומו, מלבד תשוקה עזה ודימיון חופשי והיקום כמו תמיד, דאג לספק את האמצעים להוציא תשוקה זו לפועל.

היקום נענה לכל בקשה, מה אתה רוצה? האם אתה יודע מה אתה רוצה?…….

לכן אקדיש מאמר נפרד.

וכך אט אט ומבלי משים עברתי מתוך הכלי של הפניית תשומת הלב אל הכלי של להרגיש את אשר אני מעוניין להרגיש.
זה כל כך טבעי שמעבר זה התרחש כמעט ללא התערבות מצדי. וכך זה צריך להיות, טבעי וזורם.

 

שלכם באהבה,
רפאל בר לב

ESIM© – Energy Streams into Matter

 

 

 

השארת תגובה