כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ

צילום: איריס בר לב

אני הינו מצב שלם. אני הינו מצב בלתי ניתן לחלוקה.
ורק בגלל שאני הוא מצב שכזה, שלם באופן מוחלט, מתאפשר שינוי.

השינוי שאני מבקש לעצמי, לא בא לתקן משהו, לא בא למלא חסר כל שהוא.
השינוי שאני מבקש אינו בגלל שמשהו לא בסדר.
השינוי שאני מבקש, הינו ביטויה של התשוקה המתעוררת בי, לחוות את אני, את מושלמותי כאני מזווית חדשה, מזווית שעדיין לא התנסיתי בה.

ולמה שארצה לעשות זאת?
רק מהסיבה הפשוטה שהיא קיימת כאן עבורי ואני מעוניין וסקרן לטעום אותה.
אינני זקוק לשום סיבה אחרת מעבר לחשק שמתעורר בי לעשות כך.
התשוקה לשינוי, להתחדשות, להתרחבות, ליותר, לצמיחה, לסיפוק, להוצאה לאור של יותר ויותר מרכיבים של מוחלטותי המלאה, הינו חלק מהותי מהמבנה היסודי שהנני, של היותי אני.

כשאני מאפשר לעצמי שינוי, אני מאפשר לעצמי לחוות את האספקטים הרחבים והעמוקים של קיומי, את האספקטים הרחבים שאני הנני.

הנפש שהינני, הינה נפש עתיקת יומין. נפש אשר נמצאת עידני-עידנים והתנסתה באין סוף מצבים.
מצבים אלו על כל עושרם ומורכבותם נעים כל העת ליותר.
התנועה ליותר היא התנועה הדומיננטית בהכרה עתיקת יומין זו.

עומק הקיום אשר אני הינו ביטוי מלא שלו, אינו ניתפס על ידי ההכרה אשר תשומת ליבה נתון בעיקר ל"מה שישנו עכשיו".
ההכרה אשר "מה שישנו עכשיו" הינו אמת המידה העיקרית לפיה היא חווה את עצמה, מתקשה להבין ולהתנסות בעומקה האמיתי.
"מה שישנו עכשיו" הוא מצב שטוח ביותר, דו-מימדי. עשיר ככל שיהיה בפרטים, הוא עדיין שטוח, דו-מימדי וחסר עומק.

בהחלט יש מקום לשאול: וכי למה אתה טוען כי "מה שישנו עכשיו" הינו שטוח, חסר עומק ודו-מימדי?
והתשובה היא:
"מה שישנו עכשיו" על כל עושרו ומרכבותו (מה שאנחנו נוהגים לכנות "עובדה", "ממשות", "מציאות"), הינו בראש ובראשונה התרחשות עַבֲרִית.
הוא כבר קיים. והקיום הזה שלו מוצק, סופי ובלתי ניתן לשינוי. לא ניתן לשנות בעכשיו של קיומנו, את "מה שישנו עכשיו".
מוצקות זו של "מה שישנו עכשיו", מביאה לכך שהדבר אותו אנו פוגשים, בהרבה מובנים חסר עומק. אנחנו פוגשים בו בעכשיו שלנו, כחזית מגובשת וסופית.
על מנת שדבר כל שהוא יהיה בעל עומק ומימדיות, עליו להיות גמיש, דינמי, נושם, משתנה, זורם וחדש. "מה שישנו עכשיו" חסר את מרבית המרכיבים המאפיינים מצב זה.
כשיש לנו דימוי מקובע אודות מישהו, יהיה זה בן או בת הזוג, חבר לעבודה, שכן, אחד מהילדים שלנו, באמת אין זה משנה מי, אדם זה הופך בעינינו לפלקטי, שטוח.
אנחנו נוהגים אז לומר "תמיד אתה עושה כך", "תמיד אתה מגיב כך" וכ'ו
אדם זה, קרוב ויקר לליבנו ככל שיהיה, איבד ברגע זה מזוהרו, מהחיות ומהעומק שכה מייחדים אותו בעינינו באותם רגעים אשר בהם אנו מתבוננים בו מהמקום החי התוסס והדינמי שבקיומנו.
כשאנו מאפשרים ל"מה שישנו עכשיו" לעצב את היחס שלנו ואת האופן בו אנו מתבוננים ומרגישים, ההתבוננות וההרגשה שלנו (ומתוך כך הפעולות שלנו) מאופיינות במידה לא מבוטלת של נוקשות.
גם הרעיונות שאנו מטפחים נוקשים וכפייתיים, ליבנו קפוץ ורגשותינו עצורים.
אנחנו יכולים לראות אז איך מנקודת מבטינו הפוליטיקה שלנו לדוגמא הופכת להיות נוקשה וחסרת חיות.
אנחנו יכולים לראות איך הכלכלה שלנו נתפסת בעינינו באופן הזה.
האלוהים שאנו מייצרים לעצמנו נקמן ומעניש, אלוהים שאין בו אהבה. זה אולי האבסורד הגדול מכולם, כי אלוהים הוא רק וכולו, אהבה.
הגוף שלנו הופך בעינינו למכונה חסרת חיות ונעדרת תבונה (וכואב לנו יותר).
הנפש שלנו צמאה למרחבים חדשים שאנו מתקשים לספקם.

היופי והפלא הוא בכך שאנחנו יכולים בכל רגע שבו נחפוץ בכך, לשנות את המצב הזה שינוי מוחלט.
נחוצה לנו רק מעט אכפתיות ותשומת לב לאופן בו אנו מרגישים.

צילום: איריס בר לב

 

"כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ" )ישעיהו ח(

על מנת להתנסות בעומק ההכרתי שהנני, עלינו לעבור למצב בו מתאפשרים קיומם של מימדים נוספים.
מקום בו אנו יכולים, לפרק זמן כל שהוא, להרפות מהפניית תשומת הלב אל הֶעָבַר ואל עבר "מה שישנו עכשיו" ולשחרר את הכבלים האוחזים את ההכרה ואשר לא מאפשרים לה לנסוק.

הדרך הפשוטה, הקלה והזמינה ביותר לאפשר לעצמנו לנסוק למרחבים חדשים בתוכנו הינה דרך מדיטציה.

מדיטציה – כאשר אנו משקיטים את ההכרה, אנו מאפשרים לעצמנו את מידת החופש המתבקשת על מנת לנוע למחוזות אחרים בתוך הקיום רחב-היריעה והאין סופי שהינני.
בשקט שנוצר בזמן המדיטציה אנו מפסיקים באופן זמני את טווית הסיפור המתגבש סביבנו כ-"מה שישנו עכשיו".
כשאנו מפסיקים את טווית הסיפור במודע ובמכוון ומתוך ערות (כי אנו גם מפסיקים את טווית הסיפור כשאנו נרדמים, אולם במצב זה איננו מודעים לכך שטווית הסיפור נפסקת), המרחב שעד אותו הרגע היה מאוכלס בתכני הסיפור שטווינו מתפנה ואפשר לומר, מתרוקן.

המרחב שמתפנה הוא המרחב ה"נחוץ" לנו לצורך לידתה של הכרה חדשה, לצורך הגחתו של עולם שונה. (יותר מדוייק יהיה לומר, לצורך הגחתנו לתוך עולם שונה, אולם בשלב זה אין זה באמת כל כך משנה.(
בשקט אנו איננו פעילים ביצירת ההכרה כפי שאנו מורגלים בה.
בהעדר הפעילות הכרה אחרת, תבונית, נאורה, עמוקה, מתעוררת ובאה לידי ביטוי, בנו
.
הכרה הנובעת מתוך המקור.
הכרה אשר היא המקור ואשר היא היא אני האמיתי, המלא
.

בשקט אני והמקור אחד הם.
כשאני מפסיק לייצר את ההפרדה בעזרת הסיפור שאני מספר, ומתחיל לספר את הסיפור כפי שאני מעוניין שהוא יהיה, כפי שאני משתוקק להיות, אני מיידית מאפשר לחיבור הטבעי והמובן מאליו עם המקור, לשוב.

היופי והקסם הם בכך שאינני צריך לעשות מאום על מנת ששפע, יציבות, ביטחון, עוצמה, וודאות, סיפוק, יצירתיות, ימלאו את הקיום שלי. מצבים אלו הם הטבעיים ביותר ונכונים לי ביותר.
העשייה שלי צריכה להיות אחת ויחידה. אחת ויחידה:

אני מבקש לעצמי הרגשה טובה.
אני מכיר בכך שעם מעט תרגול אני יכול ללמד את עצמי לייצר את ההרגשה הזו.
יכול להיות שלא עשיתי זאת עד היום, אבל פתאום מתעורר בי חשק וסקרנות.
אני רגיש לקלוט את הדחף המתעורר בי ונמצא במקום הנכון, להענות
.
אני מוצא את עצמי קשוב יותר לקולות הבוקעים בי מבפנים.
אני לפתע מגלה שאכפת לי מהאופן בו אני מרגיש!
אני מכיר בכך שיש לי את היכולת לייצר את ההרגשה שאני מעוניין בה!
אני מבין שכל אשר מתבקש ממני זה רק מעט תרגול. (לא שונה בהרבה מהאופן בו למדתי להשתמש בתוכנת וורד או אקסל, לא שונה בהרבה מהאופן בו למדתי להשתמש בסמארטפון.(
האמת היא, שאני מגלה שזה אפילו יותר פשוט, כי אף אחד לא צריך ללמד אותי, ואני לא תלוי בחסדיו של מישהו שידריך אותי.
אני מגלה להפתעתי שכל ה"ידע" נמצא בתוכי וזורם אליי בקלות, בדיוק ברגע בו הוא נחוץ לי! כל שעליי לעשות הוא לפרוש את כף ידי ולאסוף ממנו את שאני צריך.
אני מגלה שיש בי תבונה.
אני מגלה שיש בי רגישות לאופן שבו אני מרגיש.
אני יודע שלא מדובר במשהו שאני חייב לעשותו.
אני יודע שאני נמצא במקום הנכון, עושה את הדבר הנכון ואני יודע שאין משהו שעליי לתקן.
אני מכיר בכך שאני מעוניין להתנסות במשהו שונה, כי התעורר בי עניין והתעורר בי חשק וזה מספיק לי.

מתוך מקום זה של הרגשה טובה
מתוך מקום זה של הרגשה קלה
מתוך מקום זה של סיפוק מעצם ההרגשה והבהירות שנולדה בי, אני מאפשר לעצמי את החופש לטעום טעמים נוספים.
אני קל,
אני חופשי,
אני שמח,
אני משוחרר,
אני מרגיש בטוב!
אני יודע את אשר הנני,
אני מקבל את אשר הנני,
אני אוהב את אשר הנני,
אני פורש לי את כנפיי ודואה,
דואה לי להנאתי אל המרחבים הפתוחים 
בתוכי
.

 

שלכם, בהמון אהבה,

רפאל

ESIM© – Energy Streams into Matter

 

 

 

השארת תגובה