המצב הַמְּכֻנֶּה דָּוִד

וְדָוִד יְפֵה עֵינַיִם

אחד המצבים המעניינים ביותר המתוארים בכתובים, הינו המצב הַמְּכֻנֶּה דָּוִד.
הכתובים אינם תיאור של אירועים היסטוריים, שהתרחשו או שלא התרחשו על פני כדור הארץ. הדמויות המופיעות בתנ"ך, אינן דמויות שהתהלכו על פני האדמה.
כל האירועים והדמויות שהתנ"ך מדבר אודותיהן, הן כולן ללא יוצא מהכלל, מצבים פסיכולוגים באדם. אדם זה שבו מדובר, הוא אתה ואני.
התנ"ך הינו הספר הפסיכולוגי המקיף ביותר שאי פעם נכתב. הוא כולל בתוכו את מכלול התופעות הפסיכולוגיות הקיימות עכשיו, בהכרה האנושית.
יותר מכך, ספר זה מספר ומתווה את הדרך ליציאה של האדם לחופשי, להתעוררותו של האדם.
התעוררותו של האדם אל הסיבה האמיתית להיותו וליכולותיו האמיתיות.

מצב מיוחד במינו המתואר בקצרה ובאופן מרוכז ותמציתי בתנ"ך, הינו המצב הַמְּכֻנֶּה – דָּוִד
מסופר אודות דָּוִד שהיה, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. כמו כן המשיח שהתנ"ך מדבר אודותיו, הינו בן דָּוִד.
כך שמדובר בדמות מעניינת, אולם מאחר ואנו מכירים בכך שהתנ"ך איננו ספר היסטורי, ננסה לעמוד בקצרה על המצב המיוצג והַגָּלוּם בדמות זו.

כל מצב מורכב משני אספקטים, שני מצבים בהם כל דבר יכול לבוא לידי ביטוי. מצב אחד הרצוי והמצב השני הוא הלא רצוי, כמו שני הצדדים של אותה מטבע.
המצב אשר יבלוט ויהיה דומיננטי, הינו אותו אחד שזוכה לתשומת ליבנו, למחשבות שלנו אודותיו ולהסכמתנו. אלו המרכיבים הנחוצים על מנת להבליט אספקט אחד על פני מִשְׁנֵהוּ.
אנחנו אומרים: "לאן שתשומת הלב הולכת, האנרגיה חייבת לעקוב".
כאשר האנרגיה חוברת אל מצב, שבמופעו הראשוני הינו רק ויברציה אנרגטית, (עדיין ללא ביטוי מוחשי, לא צבר מומנט בשפתנו), אנרגיה זו מעצם הצטרפותה, גורמת לרטיטה לצבור כוח ומסה. מובטח לנו שמצב זה יהפוך ממצב של ויברציה. ממצב של אפשרות, לממשות. ממשות כזו שנוכל לטעום אותה, לגעת בה, לחיותה.
במילה מצב, אנו מתארים אפשרות (פוטנציאל) בעל קיום אנרגטי ממשי. המדע של תורת הקוונטים, מדבר אודות פוטנציאל אנרגטי הגלום בחלקיקים, אנחנו מתייחסים כאן לפוטנציאל הגלום ברטיטה אנרגטית לשינוי מצבה, לְהִתְעַבּוֹת וכך לצבור מסה ומומנט או להיוותר במצבה הנוכחי כפוטנציאל בלתי ממומש.
כך או כך, תמיד וללא יוצא מן מהכלל, רק מצב אחד יכול לנוע לעבר התגבשות בכל רגע נתון. זאת מהסיבה שתשומת ליבנו יכולה להיות נתונה רק למוקד אחד בכל רגע נתון.
תשומת הלב כפי שאנו מכירים, מבינים ומכוונים אליה, היא בעלת כוח יצירה. תשומת לב זו איננה ניתנת לפיצול.
תשומת לב זו, היא תשומת הלב הנובעת מהמקור. במצב זה של תואם (Alignment)העיניים, העיניים שלנו, הן אחד האמצעים החשובים דרכן המקור מתבונן אל כל אשר ישנו.
תשומת לב זו, כוח יצירה זה, פונה אל המרכז, התמצית, הלב של הדבר המבוקש. זאת ללא תלות בנסיבות החיצוניות, ללא תלות בנתונים המגיעים מהחושים, ללא תלות במה שישנו.
בתנ"ך תשומת לב זו ואפשרות מבט ייחודית זו, התבוננות המשוחררת מתלות בנתונים המגיעים מהחושים ובמקרה זה העיניים, מתוארת באופן מדויק בסיטואציה הבאה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ; כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

מצב זה המתואר עד כאן, מצב בו המקור מביט אל העולם מבעד ודרך העיניים שלנו, הינו המצב המכונה בתנ"ך דָּוִד.
דָּוִד אשר מסופר אודותיו כי יפה עיניים היה וטוב רֹאִי; הינו המצב אשר אנו כולנו נימצא בו כאשר אנו מביאים את עצמנו להתבונן באופן מודע, אל הטוב הגלום בכל סיטואציה, אל היפה, אל הראוי להתבוננות, אל הראוי לתשומת ליבנו.
תשומת ליבנו, הכלי היקר ביותר הנמצא ברשותנו.
כשאנו מצב זה, ומצב זה יכול להתקיים בנו רק מתוך כוונה להימצא בו, אנו מגלים שדָּוִד המלך אכן חי וקיים. הוא חי וקיים בנו ומחכה להתעוררות, ממתין להתעוררות מודעותנו להימצאותו בנו, להכרתנו בו. ברגע שאנו מבקשים לראות טוב אנחנו מעוררים בנו את דָּוִד ומעניקים ממשות לכך, שדָּוִד אכן חי וקיים.

"וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ, וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; וַיֹּאמֶר ה' 'קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי זֶה הוּא'"

שלכם באהבה,
רפאל בר לב

ESIM© – Energy Streams into Matter

 

השארת תגובה